על גיבורים ראשיים ודמויות משנה. פוסט לשנה החדשה

שנים רבות, חיי כתובים באותיות קטנות צפופות בתוך ספר.

אני מכירה כל מילה שנכתבה בו, ואחרים יודעים רק לקרוא את שמו.

היו כאלה שהסתפקו בהצצה חפוזה על התקציר.

חלק פתחו והתחילו לקרוא מיד, מצאו עניין, נשארו.

אלה שקיוו למצוא שם ספרות זרה או מדע בדיוני,

קראו את העמוד הראשון, מיצו והלכו.

והיו את אלה שעזרו לי לכתוב אותו.

חלקם היו אפיזודה קצרה.

חלקם מלווים אותי שנים ארוכות.

הם אלה שמביטים בי ורואים את מה שלפעמים אני לא מסוגלת לראות בעצמי.

הם אלה שהלב שלהם רחב עבורי ללא תנאי.

הם אלה שיציבו לי מראה וסימני שאלה במקומות שאני נוהגת לברוח מהם.

הם אלה שמגדילים לי את הלהבה שבוערת בי, אבל יודעים גם לכבות שריפות של אכזבה.

הם עוזרים לי לכתוב את העלילה והתסריט.

הם דמויות המשנה שגורמות לי להיות הגיבורה הראשית.

-----

שנה חדשה מתחילה עוד רגע.

אני עומדת לפניה מלאה בהתרגשות של ילדה קטנה.

איך תהיה השנה הזו?

מה יקרה בה ואילו אנשים חדשים אני אפגוש?

לאילו מסעות אצא ואיזה פסגות אכבוש?

הלב מתחיל לדפוק, ואיתו גם הראש:

"בואי חמודה.

תניחי רגע פה את הכנפיים.

את קצת עפה על עצמך.

להתראות חלומות, שלום מציאות".

שנה שעברה בשלב הזה הייתי עוד עונה לו, לראש.

והפעם, רק חיוך קטן של שלווה נמתח לי מאוזן לאוזן.

בטוחה במקום שלי.

בדרך שעשיתי השנה.

ביכולת שלי לקום ולצעוק חזק לעולם את הוויתי.

באנשים החדשים שאספתי בדרך.

מכירה את הפחד מקרוב.

בוחרת לחבק אותו, לנוע מתוכו.

ואז כאילו סימן מלמעלה, אישור מהיקום - מקבלת הודעה.

אישה יפה מבפנים ומבחוץ,

שהכניסה אותי אליה,

פתחה את דלת הלב שלה,

כותבת לי תודה.

שהצלחתי קצת להזיז.

טיפה לשנות.

והיא בכלל האלופה.

היא הגיבורה הראשית.

ואז הכל מתחבר לי.

מבינה את התפקיד של חיי.

אני הגיבורה של חיי אבל גם דמות משנה של הרבה אחרים.

תודה,

תודה,

תודה

על הזכות.

כמה שזה לא מובן מאליו.

שתהיה לכולנו, שנה טובה מלאה בפרקים חדשים בסיפור של חיינו!

(בתמונה: הדברים שממלאים לי את הלב. מאחלת לי במנות גדושות לשנה הבאה!)