על אור וחושך
- נירה הלל-עמיר
- 20 בדצמ׳ 2017
- זמן קריאה 1 דקות
חנוכה.
מדליקה עם משפחתי הקטנה נרות.
הבית מתמלא בריח של לביבות.
ואני מפליגה במחשבות על אור וחושך.
ועל זה שסיכוי סביר שבחיינו נחווה את שני המצבים האלה.
הם חיים ביחד. זה לצד זה.
האור והחושך.
אי אפשר להפריד ביניהם כנראה,
אבל אפשר לכוון להם את הווליום.
חשבתי על הפעמים בחיי שהייתי בעלטה.
מה עזר לי?
איך מוצאים "אור" במקום ששרוי בחשיכה מוחלטת?
איך מעלים את הווליום של האור?
וכך מתוך הנרות הצבעוניים של חנוכה, ראיתי את זה.
הכי פשוט שיש.
ראיתי את ההרגל הטוב הזה שאימצתי לעצמי במשך השנים האחרונות.
שבזכותו, רגעי החושך שלי מצליחים להיות רק אפילה קטנה.
אני בוחרת בכל יום מחדש לקרב אליי את אנשי האור.
הם לא הולכים עם לפידים מוארים או אפוד זוהר.
הם גם לא "גיבורי על" או על-אנושיים.
אבל יש להם עיניים בורקות וחיוך חם.
הם לעולם לא יסתכלו עליי בביקורתיות או ישפטו אותי.
הם יקבלו אותי בדיוק איך שאני.
על מעלותיי ומגרעותיי.
אנשי האור לא נותנים לחושך להשתלט.
הם לוקחים פיקוד ומגרשים אותו.
הם עוטפים אותי בחום הנעים שלהם כשאני למטה.
הם לא יוותרו לך ועליך.
החושך שלך לא יפחיד אותם.
הם יודעים בוודאות, שאת מסוגלת ויכולה.
הם מאמינים באור שלך שדעך בתוך החשיכה.
מודה לכם אנשי האור, שאתם בחיי.
זו את ואתה ואתה ואת.
הרבה פה בפייסבוק, וכמה מחוץ לו.
אם הייתי יכולה הייתי מתייגת את כולם.
אבל בעצם רוב מי שבפיד שלי הוא כזה-
שער הכניסה שלי נעול לאנשי החושך,
ולגמרי איבדתי את המפתח לשער הזה 😉
מי אנשי האור שלכם?
קחו רגע ותגידו להם פשוט תודה.
תגבירו את הווליום של האור.
Comments