מתי בפעם האחרונה היית הכי את/ה?

כן. אני יודעת הפיד שלכם התפוצץ השבוע מ"נטע ברזילי".

מפוסטים שכתבו כמה היא נהדרת וגדולה מהחיים.

מהאשטג של #כפרה_עליכם

אבל מה אני אעשה.

לא יכולה להתעלם מהאישה הגדולה הזו.

אני רואה את הילדה-אישה הזו שהפכה פה מדינה שלמה.

שהיא כל כך "נטועה" בקרקע ועדיין מצליחה לקחת אותנו גבוה גבוה בשמיים.

ואני שומעת בין השורות שהיא אומרת, את המסרים שלה.

אני רואה את תנועות הגוף שלה.

את השמחה והאהבה היוצאות ממנו.

וכמו סרט מותחן טוב שצריך לראות אותו כמה פעמים,

אנחנו עלולים בכלל לפספס את המסר:

זה לא סיפור על "שמנה" או "רזה",

"הצלחה למרות ש" או סיפור של "ברבור וברווזון".

יש פה סיפור על אישה שעושה מה ש"בא" לה.

שהיא כל כך מחוברת לעצמה ולמהות שלה,

שהיא לא תלויה בשום דבר חיצוני לאושר שלה.

שהיא הכי "היא" שאפשר.

היא עפה על החיים.

היא מחבקת אותם.

היא נהנית מהם.

היא פשוט חיה אותם כפי שהיא רוצה.

בלי "לא נעים לי" ו"מה יגידו".

בלי להתייפייף ולהצטדק.

ובאהבה גדולה, מבלי שזה יבוא על חשבון אחרים.

ואנחנו...נשארים אל מול זה פעורי פה.

בא לנו להידבק בתשוקה הזו שלה.

להזיז משהו גם בחיים שלנו.

לא לדפוק חשבון, כמוה.

אז תודה נטע.

לא רק שהבאת את האירוויזיון לישראל.

אלא בעיקר שנתת לכולנו מראה ענקית

על מה שאנחנו יכולים להיות אם רק נעז להיות "אנחנו" מבלי להיות מישהו אחר.