תודה.

תודה.

תודה על השנה שחלפה.

תודה על החיים שנוצרו בתוכי.

תודה על החיים שמקיפים אותי מסביבי.

תודה על המשפחה שלי שטווה לי רשת חזקה כדי שלא איפול אף פעם.

תודה על המשפחה הקטנה שהקמתי:

על הרגישות של יובל.

על האהבה של נופר.

על האור החדש שמביאה ירדן.

תודה על שנה ששיקפה לי מי אני ומה המשמעות שלי בעולם.

תודה על האתגרים – הם רק חומות שקופות של פחדים.

תודה על ההצלחות – הן חדי קרן מנצנצים בחשיכה.

תודה על האנשים החדשים שהכרתי השנה – הם סימני דרך במסע שלי.

ועוד תודה.. שלא ממש אומרים אותה בקול,

אבל השנה אני מרגישה הכי שלמה לצעוק את זה:

תודה לי.

על עצמי.

על היכולת לראות בתוכי דברים.

ללמוד מהם.

לצמוח.

לגדול.

על הכוחות שלא האמנתי שקיימים בי (בכל זאת 4 שעות של לחיצות. אלוהים נגלה לפניי).

על נפש בריאה שמרשה לעצמה להיות "חלשה", רק כדי לגלות שהיא חזקה יותר מאי פעם.

על הגוף שלי שמלמד אותי כל פעם מחדש, שהוא יכול הרבה דברים:

לסחוב היריון, ללדת, להאכיל, לתת אהבה (מבטיחה שבשנה הזו אשמור עליך יותר!) .

ותודה אחרונה לשנה שתגיע:

אני לא יודעת מה תביאי איתך,

אבל אני יודעת שלא תאכזבי.

כי כבר למדתי טוב טוב שאני זו בעצם את.

את רק מכילה בתוכך 365 ימים.

אני זו שהופכת כל יום להכי טוב שאפשר.