פרידה: שוטי בעולם שאין בו סבל

את הרחת את הים לתוכך,

אכלת את הדג שהיה מונח על הצלחת שלך,

הבטת בי ואמרת:

איזה רגע מושלם.

והוא היה רק רגע.

בין כל החיים הלא מושלמים שלך.

זה היה רגע בתוך מסע של ייסורים.

מלחמה יומיומית על הגוף שהספיק לחוות כל כך הרבה כל החיים.

אני, המשפחה הקטנה שלי זכינו לתת לך רגע אחד כזה.

ולא היה לך מושג שאת נתת לנו כל כל הרבה מכפי שאת יודעת בכלל.

את הענקת לנו שיעור בנתינה.

לימדת אותי מהי כוחה של אהבה.

את הראת לי את אבא שלי במלוא הדרו.

את הלב הרחב שלו,

והקשר המיוחד שהיה ביניכם.

לפני שבוע הייתי אצלך

כמעט בשעה הזו ואמרתי לך,

שאת תעברי את זה כמו כל הפעמים הקודמות.

וכשמזג האויר קצת יתקרר נלך שוב לנמל.

וחייכת אליי.

ראיתי שרק המחשבה על זה החזירה לך את הצבע לפנים.

ולא הספקתי.

אני מצטערת שלא הספקתי.

קבלי את סליחתי.

את לוחמת.

ולחמת כמעט כל החיים שלך.

ואני כל כך רוצה שלפחות עכשיו תניחי את מדי הקרב.

תניחי את עיטורי הגבורה שלך,

ותשוטי בעולם שאין בו בכלל סבל.

תשוטי כאילו את בים שכל כך אהבת להריח.

אני אפילו לא מבקשת ממך שתשמרי עלינו שם מלמעלה.

כי אני מרגישה אותך כל כך חזק בלב,

ואני יודעת שזה מה שתעשי.

אני מדברת מגרוני אבל אלה גם מילים של אחותיי, אחי והוריי.

אוהבים אותך ותודה על מי שהיית עבורנו.

(דברי הספד 13/9/19)

---

לדודה שלי לא הייתה משפחה משלה.

היא לא עמדה מתחת לחופה,

ולא היו לה ילדים משלה.

היא לא התלוננה על לילות ללא שינה בגלל שהתינוק מוציא שיניים.

והיא גם לא סיימה את היום עם ערימות כביסה על הספה.

במקום זה היא נלחמה כל החיים,

להיות בריאה וחזקה.

מאז שאני זוכרת אותה,

היא נלחמה.

וביום שישי, היא נשמה את נשימתה האחרונה.

---

אהובה יקרה שלי,

לא פעם אמרת "הלוואי והייתה לי אחות,

זה היה משמח אותי כל כך"

..ואני יודעת שזה לא תחליף.

ושזה לא "במקום",

אבל המעט המעט שאני יכולה לעשות היא להקדיש לזכרך את אירוע "אישה אל אחותה".

שיתקיים במוצ"ש הבא (21/9)בדיוק כשנגמרת השבעה.

‏כאילו בהזמנה.‏

אני יודעת שתהיי איתי שם,

‏ותהיי גאה,‏

ומבחינתי כל הנשים שיגיעו יהיו האחיות שמעולם לא היו לך.‏

אוהבת,

‏נירה 💜