טיפש! אתה לא רואה לאן אתה הולך?
- נירה הלל-עמיר
- 28 באוק׳ 2019
- זמן קריאה 1 דקות
"טיפש טיפש אתה לא רואה לאן אתה הולך?"
"אל תהיי ילדה רעה! את ילדה רעה. תפסיקי!!"
"אוף איזה בכיין. אתה פשוט בכיין.
די כבר מפונק"
המילים שהסתובבו לי ליד האוזן בחופשת סוכות,
שיתקו אותי, כיווצו,
וצימצמו לי את הלב.
ברגע אחד.
בום טראח.
הרגשתי איך לרגע אחד אני הופכת לילד הזה,
שתחושת הפגיעה מתגלגלת לו ככדור בגרון.
הרגע הזה שהרוק בפה מתייבש
ואולי אגרוף של כעס מתהדק בין אצבעותיו.
--
ובאותו רגע אני רואה את עצמי ואת כל הילדים שהפכו למבוגרים שסוחבים איתם,
שק של אמירות לגבי עצמם,
כאילו זו אמת שאי אפשר לקלף אותה.
מילים. מילים. מילים.
כל כך הרבה מילים ספגנו לתוכנו.
בלי סינון.
בהיסח דעת.
כל כך הרבה תנועות גוף
הבעות פנים,
נטמעו לתוך מי שאנחנו מבלי שאנחנו בכלל מודעים לכך.
ואנחנו מתהלכים בעולם עם "השק" הזה,
ולפעמים מעבירים את זה הלאה לילדים שלנו בעצמנו.
לא במכוון וללא רצון להרע.
אנחנו פשוט משעתקים את התקשורת שאנחנו חווים מסביבנו כל הזמן.
כי זה מה שאנחנו מכירים ויודעים..
--
אם יש מתנה שקיבלתי במתנה יחד עם "האמהות שלי",
זה הלמידה על עצמי,
על יצירת "אי של מהות" בתוכי.
ומבינה שדווקא במקומות שהכי קשים לי עם הבנות שלי אלה
בדיוק המקומות שעליהם אני צריכה לעשות עבודה,
המקומות שאני צריכה רגע לרדת אליהן לגובה העיניים
להסתכל אליהן ולזהות את הילדה שבתוכי,
ולתת לה ריפוי.
מקום להישמע.
חיבוק.
אני רחוקה מלהיות מושלמת.
וגם אני לפעמים אומרת מילים שאני מתחרטת עליהן אח"כ.
אבל מה שעוזר לי זה להתבונן למקום הזה בתוכי שצריך חיבוק בעצמו.
ופשוט לתת לעצמי מקוםחמלה.
אהבה עצמית.
ולזהות את *הצורך שלי*,
שמסתתר בתוך המילים שנאמרו בזה הרגע (היוש תקשורת מקרבת!)
קשה.
נכון.
אבל לגמרי אפשרי ככל שמתאמנים על זה.
תודה על הזכות להיות בלמידה כל הזמן.
ומצטרפת לברכת חזל"ש שמח לכולם!
בתמונה: אני והמורות שלי בחופשה על הכנרת
לא בתמונה: האיש היקר שלי, שדואג שיהיה לנו מזכרת מכל הקסם הזה Nofar Amir❤️
Comments