כלים לשגרה שפויה- חלק א' (תקשורת מקרבת!)

על רגשות, צרכים ותקשורת טובה. או "איך הצלחתי להפוך טנטרום עצבני להזדמנות ללמידה?" חמישי בלילה, לפני שבוע וקצת, ירדן ישנה כבר במיטה (קורונה, שעון קיץ, לא מוציאים אנרגיה.. פיייי כמה קשה), יובל שהפכה להיות מה"גדולים", ואנחנו מאפשרים לה להיות עוד קצת איתנו לבד, מבקשת לפתוח את האוהל של הקמפינג ולישון שם. מה אוהל עכשיו?? אבוש והיא כבר בנו "מחנה" מושקע משמיכות באמצע הסלון. מאיפה היא באה עכשיו עם זה? (או במילים אחרות: עזבי אותי ילדונת, תני כבר להתפרק על הספה) בכי. צעקות. היסטריה. אני קולטת בזוית העין שלי את החצי מגלגל עיניים, אני מנפחת נחיריים, בהתקף "זעם" כזה, אני תמיד מזכירה לעצמי, יש כאן 2 אופציות: הסלמה או הקשבה. אני לוקחת אויר (צריך כי מיכלי הסבלנות שלי ממש עומדים להתפקע), ומוציאה את שרביט הקסם. יורדת אליה, מסתכלת לתוך עיניה: "את ממש אוהבת את האוהל הזה, נכון?" "כן!! וזה כזה כיפי ואבא הבטיח, וזה לא פייר!!", היא מייבבת בעיניים רטובות. "אני ממש מבינה. זה באמת ממש כיף לישון באוהל. גם אני מאוד אוהבת להיות בתוך אוהל" (ודרך אגב גם לא משקרת..) במקביל לאט לאט מלטפת את הכתף שלה. "את יודעת, ממש מאוחר עכשיו ועד שנרכיב את האוהל כבר לא ישאר לנו זמן לישון בו. נוכל לעשות את זה מחר". "אבל אתם מבטיחים ולא מקיימים!! ונשכח מחר לעשות את זה!" "את יודעת מה? יש לי רעיון... רוצה לשמוע? "היבבות קצת נחלשות.. "מה הרעיון?" היא שואלת. אני שולפת דף ואני אומרת לה בואי נכתוב הסכם, נכתוב מתי אנחנו נקים את האוהל, כולנו נחתום עליו, וככה נזכור לעשות את זה. בואי נכתוב: "הסכם זה.... "אמא אני יכולה לכתוב את ההסכם??" נדלקות לה העיניים. מפה לשם: הדרמה נרגעת. היא נרדמת תוך 10 דקות. ומאז האוהל במרפסת. --- אז מה קרה כאן? יובל רצתה אוהל. אבל בתכלס היא לא ביקשה אוהל. היא ביקשה תשומת לב, שליטה, עצמאות. בתוך כל התקופה המשוגעת הזו, היא רוצה להרגיש שהיא מחליטה על משהו. אנחנו יכולים ברגע לשרוף קשרים, מערכות יחסים, להגיד "מה צריך" לעשות, "לנהל את האירוע", אבל יש שרביט קסם אחד שנקרא "הקשבה ואמפטיה". כשבאמת הקשבתי לה ולמה שיש לה לומר, גיליתי את הצורך האמיתי שלה שמסתתר מאחורי הרגש שהיא הביעה. ומה שיפה כשמגלים את הצורך (שליטה, תשומת לב, עצמאות), מגדילים את מגוון הפתרונות, והנה במקום לפתוח את האוהל ב21:30 בלילה, חתמנו על הסכם שחייב אותנו לעמוד במילה שלנו. כמה דברים היא הרויחה על הדרך? - היא למדה מה זה הסכם ועמידה במילה. - היא הרגישה שמקשיבים לה, רואים אותה ואת הצרכים שלה. - היא למדה לדחות סיפוקים ולהחליף אותם בפתרונות יצירתיים ואולי הכי חשוב - היא למדה מה זו הקשבה אמיתית. בתקווה שיעזור לכם בטנטרום הבא, בתמונה: ההסכם המדובר :-) #כלים_לשגרה_שפויה #כלי1_תקשורת_מקרבת