להיות בתנועה זה גם לדעת לא לעשות כלום!

*להיות בתנועה זה גם לדעת לא לעשות כלום*

בדיוק סיימתי שיחת מיקוד בזום שערכתי עם בעלת עסק מדהימה, ועלו בי תובנות שאולי גם אחרים יכולים להזדהות אז משתפת...

התקופה הזו הגדילה את הווליום של הפחדים שלנו. יש לנו כבני אדם חופשיים רצון מאוד בסיסי, לזוז, לנוע, להתקדם. ופתאום 1.2.3 דג מלוח - כולם עומדים במקום. יש כלי אימוני שאני מאוד מחוברת אליו בתהליכים שאני מעבירה, ומאפשר גם לי לצמוח כמעט מכל סיטואציה. הכלי הזה בעצם מדבר על ה"מגרש" שלנו ועל היכולת שלנו לשחק עליו. להיות שחקנים, ממש כמו בכדורגל, לעומת פרשנים שנמצאים ביציע ומפרשים את מה שקורה על המגרש. המשבר הזה לא הפך אותנו לפרשנים אלא פשוט העביר אותנו למגרש אחר, שאנחנו פחות מכירים, שטווח התנועה שלו קצת מוגבל, אבל עדיין זה המגרש שלנו. עדיין יש לנו יכולת תזוזה בתוכו ויכולת בחירה. זה בסדר להחליט לעשות סדנאות זום, לפתח מוצר חדש, לתכנן מה יהיה ב"מוצאי הקורונה", ואפשר גם להחליט שאני כרגע "לא עושה כלום" או "נהנית מהשקט", או עושה רק מה שנעים לי וטבעי לי, אני אוהבת לחשוב על זה כ*מקטינה מאמץ* אבל *מגדילה אור*, כמו פנס קטן. ולכן למשל חלק מההחלטות שלי כרגע זה לאפשר פגישות אחת על אחת בזום למי שרוצה, להשקיע יותר בקריאת חומרים מקצועים (שניה אח"כ נרדמת אבל לפחות כמה דפים), בזמן משפחה, בבישולים, (מכירים "בייבי בום" אז "מאסטר שף בום" עוד כמה חודשים!) בלקבל את המצב ולא להתנגד לו. כן. יש דאגות. כן. המצב הוא קשה ובלתי נתפס. כן. העתיד לא ברור.

אבל כרגע אני פה משחקת על המגרש, מזהה מה היכולות שלי, מה הרצונות שלי, ומה הפעולות הכי פשוטות עבורי שטוב לי ונעים לי לעשות. רגשות אשם, מצפון והלקאה עצמית לא רלוונטיות לתקופה הזו. זהו זמן של התבוננות, הוויה, ולמידה. הלוואי והתובנה הזו תעבור למי שצריכ.ה את זה בדיוק עכשיו. שבת שלום וימים טובים!