פוסטולדת 38

זמן. אמהות. נשים. זוגיות. חלומות. ואתם שקוראים את זה. פוסטלדת באיחור של שבוע. --- תאריך מיוחד: 20.1.20 ואני – בת 38. לא ברור איך זה קרה. באמת. אני מרגישה כאילו מישהו שם אותי במכונת זמן, והעביר אותי קדימה בטיל. ולצד זה, כמה שכל יום מבחינתי הוא למידה אינסופית על עצמי. אז הנה כל התובנות והתודות שלי מהשנה החולפת. (תחזיקו חזק. קצת ארוך.. אבל מי שרוצה לקחת לחיים שלו, יש פה זהב) -- #על_זמן_ואמהות לאחרונה מימד הזמן שלי ממש מקבל משמעות עמוקה. אני מבינה כמה ההווה הוא האוצר שלי, ובכל רגע שדעתי מוסחת על מה שעוד לא קרה, או על ההחמצה של העבר, אני זוכרת שכאן ועכשיו הוא חזק יותר מהכל, ופשוט מודה, על כל מה שיש בחיי בדיוק ברגע הזה. וזו חתיכת אתגר. בייחוד בשעה 18:00 בערב כזה, כשאני רוצה להריץ שעה וחצי קדימה, כלומר: מקלחת, ארוחת ערב, סיפור, חיבוקי, עוד סיפור, "אמא אני צמאה", "שניה יש לי פיפי", טלנובלות מהגן, עוד חיבוקי, נחירות. ...אבל אז יש מן קסם כזה שעוטף אותי, אני נושמת נשימה עמוקה של ערב מלא בחיים ובלאגן, תוהה אם ומתי יגיע הרגע שהן לא ירצו ממני יותר חיבוק, ואני פשוט מתמלאת בהודיה. ככה, בין ערימת כלים כביסות, ובן זוג עייף ואוהב כמוני. אני פשוט אומרת #תודה. -- #על_הנשים_בחיי אם מישהי הייתה אומרת לי מה הדבר שעוזר לך לשמור על שפיות בקצב החיים המטורף של שנת 2020 , אני ללא ספק אגיד לה: צרי לך שבט נשי. מקום מכיל ואוהב שמקבל אותך בדיוק כפי שאת. שיבכו יחד איתך על החלומות שעוד לא הגשמת, שיראו את היופי שבך, גם אם עברת עכשיו לילה ללא שינה. שיתנו לך להרגיש את נפלאה בדיוק כמו שאת. בשנה הזו יש לי שבט כזה – קוראים לו חממה עסקית לנשים בירושלים וזה נראה אולי שאנחנו רק חולקות מרחב עבודה משותף, אבל בתכלס זה הרבה הרבה יותר מזה. ולצד השבט הנשי החמים הזה, יש לי עוד ניצוצות אהבה ללא תנאי, של נשים בחיי. שמחזיקות לי מקום בלב שלהן. גם אם לא נפגשנו כל כך הרבה זמן (מקלחות-הרדמות וכל הג'אז הזה שכתוב למעלה), וגם כאלה שלא נפגשתי איתן מעולם (היוש חברות וירטואליות שהכרתי בפייסבוק ובאופן הזוי אנחנו מחוברות), אני תמיד אהיה שם בלב שלהן, ויראו בי את מה שעוד לא ראיתי בעצמי, הן העוגנים שלי, גם כשאני בתוך ים סוער של החיים. ועל זה אני פשוט אומרת #תודה. (ומקדישה לכן את השיר המקסים הזה בתגובה הראשונה) -- #על_זוגיות בואו נגיד את זה בקול רם. כשאתם הורים צעירים, אתם לא ממש "פוצי מוצי קוקי שמוקי". סביר להניח שאתם עסוקים רוב היום בהיערכויות לוגיסטיות. הראש שלו מלא, הראש שלך מלא, ובסוף יום מגיעה איזו קריסה ועייפות. שלפעמים לשתוק יחד, זה הבילוי הזוגי הכי קרוב לדייט שיהיה לכם. אבל מבעד לעייפות, אני יכולה לראות בדיוק את האיש הטוב שבחרתי לי, את האבא המדהים שהוא, את המקום שהוא מאפשר לי לצמוח ולגדול בתוכי. וזה כל כך לא מובן מאליו, אהוב שלי Nofar Amir על זה ועלייך אני אומרת פשוט #תודה -- #על_הגשמת_חלומות אני כבר כמה חודשים מבטיחה לעצמי שאני כותבת פוסט על הגשמת חלומות ועוד לא יצא לי. יש לי הרבה מה לכתוב על זה וזה יקבל פוסט נפרד. אבל השנה הזו הייתה ללא ספק, השנה שפגשתי את עצמי במלוא הדרי. וכשאני אומרת "מלוא הדרי", אני מדברת על כל הקולות המקטינים, הפחדים, הביקורת העצמית, חוסר הבטחון. אבל אחרי כל שיחה כזו שהתנהלה לי בראש, המשכתי ללכת ולהיות מחוברת לגרעין הזה בלב, ושיננתי לעצמי שאני בכלל לא חשובה כאן, אני רק "צינור" למסרים גדולים ממני, "שופר" לקולות שלא נשמעים, "מקל הליכה" בתוך מסעות גדולים של נשים אחרות. וכשמסתכלים על התמונה ככה, הכל הופך פשוט יותר. והכל נעשה יותר שקט. ועל זה אני אומרת פשוט #תודה. -- #על_מילים_שנוגעות לכל מי שקורא.ת אותי עד כאן. עכשיו ובכלל. תודה בכלל שאתם מפנים זמן לקרוא את מה שיש לי להגיד. אני יודעת שהפוסטים שלי ארוכים, ואולי לא מתכתבים עם תרבות האינסטוש. אבל ממלא אותי לדעת שאני משמעותית עבורכם. וכשפוסט שלי מתגלגל בכלל להורים לילדים, ושאח"כ משחקים איתם משחק כל ערב לפני השינה, או אמא שעפה על עצמה במילים טובות, אני מרגישה שהמתנה שלי לעולם, עטופה בנייר לבבות מנצנץ, הגיע ליעד. ועל זה אני אומרת #פשוט_תודה שנת 2020. שנתי ה-39. אני מוכנה ובשלה בשבילך. מה אלמד השנה ואת מי אפגוש? איזה דברים מרגשים יקרו לי ואם איזה אתגרים אתמודד? סקרנית לגלות אבל בינתיים, #פשוט_תודה